אחסון פפטידים ויציבות.

רוב פפטידי המחקר המשחזרים במים בקטריוסטטיים שומרים על שלמותם כ־28–30 ימים ב־2–8°C. חלונות לפי תרכובת עשויים להשתנות — למשל, GHK-Cu ששוחזר במי bac יציב עד 60 ימים בקירור, בעוד פפטידים קצרי-שרשרת מסוימים מתפרקים מהר יותר. בדקו את דף המוצר להערות לפי תרכובת.

בדרך כלל לא מומלץ. מחזורי הקפאה-הפשרה מכניסים נזק של גבישי קרח למבנה הפפטיד ועלולים לגרום לאגרגציה בלתי הפיכה. החריג הוא אחסון מנות ארוך-טווח (למשל חלוקת אצווה משחזרת לחלקים קטנים והקפאת כל אחד לשימוש חד-פעמי) — אך לרוב זרימות העבודה במחקר, קירור ב־2–8°C ושימוש תוך 30 ימים עדיפים.

מים בקטריוסטטיים הם מים סטריליים עם 0.9% בנזיל אלכוהול כחומר משמר — הבנזיל אלכוהול מעכב צמיחה מיקרוביאלית בתמיסה רב-מנתית. למים סטריליים אין חומר משמר. השתמשו במים בקטריוסטטיים בכל פעם שתאחסנו את התמיסה יותר מכמה שעות; השתמשו במים סטריליים רק כשתמיסת העבודה נצרכת בסשן מחקר יחיד.

כן, במידה ניכרת. בקבוקונים מיובשים בהקפאה אטומים יציבים בטמפרטורת חדר מספר שבועות ברוב המקרים, אך מתארכים למספר חודשים ב־2–8°C ול־12+ חודשים במקפיא -20°C. ברירת המחדל בתעשייה הפרמצבטית לאחסון ארוך-טווח של פפטידים מיובשים בהקפאה היא הקפאה, אטום, הרחק מאור.

כן. אור ישיר — במיוחד UV — יכול לפרק מבנה פפטיד. אחסנו בקבוקונים באריזה המקורית או במיכל אטום לאור. פנים המקרר מספק בדרך כלל הגנה מספקת מאור בפני עצמו, אך אחסון ממושך על השיש של תמיסות משחזרות בבקבוקים שקופים כדאי להימנע ממנו.